פסק-דין בתיק ת"א 24302-05-11

1.         התובע עתר נגד הנתבעים לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 24/10/10 (להלן - התאונה).

נתבע 1 - נהג בעת התאונה ברכב מסוג טויוטה.

נתבע 2 - הבעלים של הטויוטה.

נתבעת 3 - מבטחת הטויוטה.

נתבעת 4 - מבטחת רכבו של התובע.

2.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, וועדה רפואית קבעה כי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% החל מיום 01/02/12.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבאות -

התובע נפגע באתר עבודה עת עמד מחוץ לרכבו סמוך לתא המטען כאשר מנוע הרכב דומם, אז הדרדר רכב הטויוטה (שהיה בחנייה ולא מאויש וסמוך לאחר יציאת נתבע 1 ממנו) ומחץ את התובע בין שני הרכבים (פגיעה ברגל שמאל).

4.         בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הנזק -

סך הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו בתאונה הינו 105,000 ש"ח נטו, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 11% + מע"מ ואגרת בית משפט (ראה הצהרת ב"כ הצדדים בעמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 24/10/12).

5.         המחלוקת בין המבטחות היא באשר לשאלה על מי מהן מוטלת החובה לפצות את התובע בגין נזקיו.

6.         נתבעת 3 טוענת, כי על פי התשתית העובדתית שהונחה, יש לקבוע כי התאונה אירעה במהלך החניית רכב התובע ובטרם הספיק התובע להוציא את כלי העבודה מתא המטען ולנעול את רכבו. לטענת נתבעת 3, במצב דברים זה, יש לקבוע כי התובע טרם סיים את השימוש ברכבו, כהגדרתו בחוק ובפסיקה, ועל כן החבות לפיצויו מוטלת על נתבעת 4.

לחלופין טוענת נתבעת 3, כי בעת קרות התאונה התובע החנה את רכבו ב"חניה אסורה" כהגדרתה בחוק ובפסיקה ועל כן חלה החזקה המרבה בחוק ועל נתבעת 4 לשאת בפיצוי התובע בגין נזקיו.

טענה חלופית נוספת - מדובר בתאונה מעורבת על פי סעיף 3(ב) לחוק ועל כן יש לחלק את הפיצוי בין המבטחות (לגרסת הנתבעת 3 יש לראות ברכב התובע כ"רכב מעורב" בתאונה, עקב אי סיום השימוש בו על ידי התובע או עקב התקיימות החזקה המרבה של חניה במקום אסור).

7.         נתבעת 4 טוענת כי התאונה אירעה בחלוף זמן לאחר שהתובע סיים להחנות את רכבו, ובכל מקרה פעולת הוצאת הכלים מתא המטען לאחר סיום החניית הרכב (וללא כוונה להמשך נסיעה), אינה מהווה "שימוש" ברכב. על כן לטענתה, החבות לפיצוי התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה מוטלת על נתבעת 3.

בנוסף טוענת נתבעת 4 כי לא הוכח שהתובע החנה את רכבו ב"חניה אסורה" כהגדרתה בחוק ובפסיקה ועל כן יש לדחות טענות נתבעת 3 בעניין זה.

עוד טוענת נתבעת 4, כי פועל יוצא של קבלת טענותיה לעיל הינו כי אין מדובר בתאונה מעורבת על פי סעיף 3(ב) לחוק.

8.         לאחר שמיעת עדויות וטיעוני ב"כ הצדדים, ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: